פסק-דין בתיק ת"א 19191/02 מאוחד עם ת"א 7178/04

1.         פסק הדין מיום 25.4.06 והחלטה באשר לתיקונו מיום 31.5.06 בוטלו במסגרת ערעור. בהמשך נשמעו טיעונים נוספים על ידי הצדדים ביום 22.1.08. ניתן בזה פסק דין חדש כאשר יצויין כי  לא מצאתי מקום לשנות את מה שנקבע במסגרת פסק הדין וההחלטה והאמור להלן  מהווה שילוב של שניהם במסמך אחד.

2.         בת"א 19191/02 הגיש התובע, כיוף ג'מאל (להלן- כיוף), תובענה כספית על סך 90,261 ש"ח כנגד הנתבע, עורך דין עלי שקיב בעילות של הפרת הסכם ייצוג שנכרת בינו לבין הנתבע, התנהגות שלא בתום לב והפרת תקנות לשכת עורכי הדין החלות על הנתבע. הוגשה תביעה שכנגד על סך 145,363 ש"ח. בתביעה שכנגד דורש עורך דין שקיב לקבל סכומים המגיעים לכדי 95,363 ש"ח בגין חוב של כיוף כלפיו ועוד 50,000 ש"ח בגין נזיקין הנובעים ממטרד ועגמת נפש.

3.         בת"א 7178/04 הגישו שני תובעים, ג'מאל אבו רוקן ופטין אבו רוקן, תביעה על סך 23,000 ש"ח נגד כיוף (בתביעה המתוקנת). עניינה של התובענה השניה הינה תשלום ביתר ששולם על פי הטענה במסגרת הסכם שנכרת בין הצדדים. הוגשה תביעה שכנגד על ידי כיוף על סך 137,725 ש"ח.

טענות הצדדים

עמדת כיוף

4.         לטענת כיוף, ביום 18.1.99 הוא חתם על הסכם שכר טרחה עם עורך דין שקיב. על פי ההסכם, קיבל עורך דין שקיב על עצמו לייצג את כיוף בהליכים משפטיים בכל הערכאות, בת"א 416/94 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. תמורת הייצוג הוסכם על תשלום שכר טרחה בשיעור של 15% בתוספת מע"מ מהסכום שייגבה בסיום הענין בדרך של מכירת מגרש השייך לנתבע.

5.         ת"א 416/94 עסק בתביעה לפסק דין הצהרתי נגד פטין נזיד אבו רוקן (להלן - פטין) וצדדים נוספים לגבי זכויות אליהן טען כיוף בנכס הידוע כחלקה 18, גוש 17157 השייך לפטין אשר ביקש כיוף לממש עקב ערבות שניתנה על ידי פטין לחובות בנו ג'מאל אבו רוקון.  מהות התובענה בת"א 416/94 עסקה בזכאות כיוף לממש את הנכס האמור לעיל על פי ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לבא כוחו דאז, עורך דין מרגלית, בדרך מכירת הנכס או בכל דרך אחרת. בית המשפט שדן בתובענה התבקש להצהיר כי כל הערות האזהרה שנרשמו לטובת הנתבעים הנוספים פרט להערת אזהרה לזכות כיוף בטלות.

6.         ביום 26.8.98, ניתן פסק דין הצהרתי על-ידי כב' השופט ד' ביין שקיבל את תביעתו של כיוף. ביום 10.3.99, ביקש עורך דין שקיב להתמנות ככונס נכסים על הנכס על מנת למכרו. פטין ביקש לבטל את המינוי האמור. בהמשך הוגשו הצעות לרכישת הנכס על ידי גורמים שונים. לאחר שנודע לו על ההצעות השונות לרכישת הנכס, הגיש פטין בקשה לפשיטת רגל. ביום שנועד למכירת הנכס הודיע פטין שהוא מוכן לרכוש אותו בהתאם להצעה האחרונה והגבוהה שהתקבלה. חל עיכוב קצר במכירת הנכס לפטין ובזמן הזה פנה עורך דין אחר, בא כוחו של כיוף, לעורך שקיב והודיע שהוא מוכן לנהל משא ומתן "רציני לפרעון החוב בין הצדדים" (סעיף 28 לתצהיר כיוף).

7.         כיוף טען כי בנקודת זמן זו זומן אל עורך דין שקיב ושהלה בשיחה עימו דרש להבטיח את שכרו טרחתו. נטען כי עורך דין שקיב לא עדכן את כיוף בנוגע למכתב שהתקבל בנושא פרעון החוב באותו יום (סעיף 29 לתצהיר כיוף). כיוף טען שחשש מהמצב שנוצר והעובדה שפטין נמצא בהליכי פשיטת רגל "ולא הייתי בטוח שאצליח לגבות את חובי דרשתי מעורך דין שקיב כי יזרז את ההליכים עם פטין שכן חשבתי שלעורך דין שקיב לא אצה הדרך לסיים את הסכסוך" (סעיף 30 לתצהיר).

8.         עורך דין שקיב דרש מכיוף שיחתום על מסמך לפיו כל פשרה אפשרית אך ורק בהסכמתו. לטענת כיוף, הדבר נעשה במטרה ללחוץ עליו ולשפר את מצבו של עורך דין שקיב מולו. כיוף הוסיף כי:

 "מאחר והסתמן הסדר ביני לבין פטין שנועד להציל ולו חלק מכספי, התנה עורך דין שקיב כי כל הסדר אפשרי יהיה בחתימתו ועל מנת להבטיח כי לא אעקוף אותו בהסדר אפשרי, הוא דרש את חתימתי על התחייבות לתשלום שכר טרחתו בסכום של לפחות 95,000 ש"ח ומע"מ ואני האמנתי לעורך דין שקיב שיש בכך כדי לאפשר לו לשלוט במהלך המשא ומתן ועל מנת למנוע לחצים עלי שיגרמו לפגיעה באינטרסים שלי ושל עורך דין שקיב ולא האמנתי כי במהלך החתמתי ביקש עורך דין שקיב לנשל אותי מזכויותי שכן היה בינינו הסכם מקורי שקבע את זכויותיו של עורך דין שקיב באחוזים מתוך מה שיקבל" (סעיף 33 לתצהיר).

9.         כיוף טען שלא עודכן במשא ומתן בין עורך דין שקיב לעורך הדין של הצד שכנגד וכי עורך דין שקיב ניצל את מצוקתו והחתים אותו על מסמך בלתי הוגן שנערך בכוונה להבטיח לעצמו סכום כסף מתוך זכויות כיוף. זאת בניגוד למוסכם ביניהם (סעיף 35 לתצהיר). נטען כי עורך דין שקיב לא הבהיר לכיוף כי ניתן היה לממש את הנכס ולגבות את מלוא התמורה בגינו. נטען בנוסף כי היתה חובה על עורך דין שקיב לייצג את האינטרסים של כיוף ולגזור את שכר טרחתו ממה שהיה מצליח להשיג עבורו ולא לשים את עניניו לפני ענינו של כיוף (סעיף 36 ו- 37 לתצהיר). כיוף טען שעורך דין שקיב הבהיר לו כי החתימה על המסמך מיום 21.10.01 נועדה "רק להבטיח כי לא אעקוף אותו  בהליכי המשא ומתן וכי רק הוא יחליט כיצד לסיים את הפשרה ועל כן לא חששתי מהמסמכים עליהם החתים אותי עורך דין שקיב.... " (סעיף 38 לתצהיר).

10.        בסוף אוקטובר 2001 הוכרז פטין כפושט רגל. ב- 28.11.01 הגיש עורך דין שקיב בקשה לאשר כי במידה וג'מיל אבו רוקון ישלם לכיוף את החוב, התמורה תועבר ישירות לכיוף ולעורך דין שקיב ולא לכונס הנכסים. לאחר משא ומתן בין ג'מיל ובשיתוף עורך דין שקיב ועורך דין דאוד ובסיוע עורך דין נוסף, נביל מטר, הסתיים העניין בפשרה. ביום 21.12.01, נחתם הסכם פשרה בנוכחות כל הצדדים ובאי כוחם ועורך דין מטר. לטענת כיוף התברר בשלב זה שעורך דין שקיב גבה מצדדים שלישיים על חשבון החוב סכומים ללא מתן דיווח אליו (סעיף 29 לתצהיר). בשלב זה נערכה התחשבנות וסוכם מהו הסכום הנוסף שעל אבו רוקון פטין וג'מיל לשלם בנוסף לסילוק חובם כלפי כיוף. על פי ההסכם סוכם בין הצדדים כי אבו רוקון ישלם לכיוף סך של 231,000 ש"ח.

11.        כיוף טען כי אילו היה מודיע עורך דין שקיב בעוד מועד טרם חתימת הסכם שכר הטרחה השני כי מתוך סכום ההסכם הוא יגבה סכום של 95,000 ש"ח בתוספת מע"מ לא היה מעולם מסכים לפשרה. נטען בנוסף שהועברו לידי עורך דין שקיב סך כולל של 260,000 ש"ח במועדים שונים לפני ואחרי חתימת ההסכם שלעיל (סעיף 53 לתצהיר).

12.        עורך דין שקיב העביר בסופו של דבר סך של 117,092 ש"ח לידי כיוף לאחר ניכוי שכר טרחתו, וטען שהוציא סך של 12,708 ש"ח הוצאות. לטענת כיוף, עורך דין שקיב היה זכאי לשכר טרחה בסך 15% בלבד מתוך הסכומים שנקבעו, שהתברר לו שעמדו על סך 251,300 ש"ח, ובסך הכל 44,103 ש"ח בלבד (סעיף 58 לתצהיר). תחת זאת, לטענת כיוף נותרו בידי שקיב סך של 134,208 ש"ח.

13.        ביחס לתביעה הנגדית טען כיוף שהחישוב שנערך על ידי עורך דין שקיב כי שכר טרחתו צריך להיחשב בהתאם לסכום המכירה המקורי, 165,000 דולר, אינו נכון, היות וחובם של ג'מיל ופטין לא גובש וכי עורך דין שקיב היה צד לגיבוש הסכם הפשרה.  למען הסדר עוד יצויין כי ביום 15.1.02 הוגשה הודעה כי הצדדים - כיוף ואבו רוקון -  הגיעו להסכם פשרה וכי אין צורך בבקשת המכירה של הנכס. ביום 28.1.02 הגיש עורך דין שקיב הודעה כי הצדדים התפשרו שלא באמצעות כונס הנכסים וכי אין צורך למכור את הנכס.

14.        ביחס לת"א 7178/04 הצהיר כיוף כי כאמור לעיל, על פי הסכם הפשרה היו פטין וג'מיל אמורים לשלם לו סך של 231,000 ש"ח. התברר לאחר הגשת התביעה כי עורך דין שקיב גבה רק 234,800 ש"ח וכן היה קיזוז בהסכמת כיוף בסך 16,500 ש"ח כך שבסך הכל נגבו 251,300 ש"ח. לטענת כיוף אין ממש בדרישת פטין וג'מיל כי יוחזרו לידיהם 23,000 ש"ח, היות וחובם אליו מגיע לסכום גבוה יותר. לטענת כיוף התשלום בסך 231,000 ש"ח היה סכום שצריך היה לשלמו מיום חתימת ההסכם ואילך ולא כלל סכומים ששולמו בעבר על חשבון החוב. החוב המשוערך עמד ליום חתימת ההסכם על סך יותר מ- 500,000 ש"ח.

עמדת עורך דין שקיב

15.        יצויין שעורך דין שקיב הגיש תצהיר ארוך ביותר. תצהירו הראשון משתרע על פני כ- 19 עמודים והוגש תצהיר נוסף מטעמו באורך של 5 עמודים. עורך דין שקיב טען כי גם בהסתמך על טענות כיוף לא היה כלל מקום להגשת תובענה על סך 95,000 ש"ח, אלא על היתרה שבין שכר הטרחה שכיוף היה מוכן לשלם, 45,630 ש"ח, לבין סכום התביעה, דהיינו סך של 49,370 ש"ח בלבד. בתוספת שיעור ההוצאות שהוצאו לפי הטענה מגיעה התביעה לסכום של 62,078 ש"ח לכל היותר.

16.        עורך דין שקיב הסכים כי הסכום שנקבע בהסכם הפשרה בסך 231,000 ש"ח "הינו סכום סופי אך כולל את הסכומים שהופקדו בידיי במסגרת הליכי הכינוס, שכן סכומים אלה לא הועברו לידי התובע ובית המשפט המחוזי קבע כי כספים אלה יופקדו בידיי הנאמנות ולא יועברו לידי התובע אלא בהתאם להוראות בית משפט" (סעיף 11 ט' בתצהיר שקיב).

17.        לטענת שקיב, בתחילת שנת 2001 פנה אליו כיוף יחד עם החייב, וייתכן גם עם עורך דין נביל מטר: